פסיקה הזויה – השופט דוד גדעוני מאשר לגבות שכר לימוד – שופט בלתי כשיר בעליל

שופט המחוזי ירושלים אישר פסק דין של השלום – בו נפסק כי מותר לרשות לגבות שכר לימוד מכוח חוק חינך לימוד חובה.

בשלהי 2016 עיריית ירושלים פתחה בגבייה מעמיקה כנגד 15,000 בתי אב, אשר לא שילמו אגרת חינוך לפי סעיף 6(ד) לחוק חינוך, מלאכת הגבייה הועברה לעו"ד חיצוני בכיר בלשכת עורכי הדין.

18 חברי מועצה טענו כי חלק מהתביעות לא חוקיות – כתבה במקו – לא שילמתם עיקול.

לכאורה העו"ד קיבל ייפוי כוח (אם בכלל) לתבוע רק חובות שמופיעים כנדרשים לתשלום בספרי העירייה, עבור אגרת חינוך המורכבת מביטוח. העו"ד הגיש בקשה לביצוע מבלי למסור ייפוי כוח.

הוגשה התנגדות, במשפט נדרש שוב להציג ייפוי כוח ושוב סירב בדווקנות. גם בערעור לא הציג ייפוי כוח.

בית המשפט קיבל התביעה וערכאת הערעור גם היא אישרה התביעה, למרות שחוק חינוך חינם חובה פוטר מתשלום שכר לימוד – בג"ץ פסק כי לרשויות אין זכות לגבות שכר לימוד – כל זה לא הפריע לשופט גדעוני שאישר לרשויות לגבות שכר לימוד.

עיריית ירושלים קיבלה החלטה במהלך המחאה החברתית להקפיא גביית שכר לימוד, ולאחר המלצות ועדת טרככטנברג ביטלה את כל החובות לחייבים שכר לימוד, החובות נכנסו לסטטוס חוב הוסדר, משרד הפנים והממשלה זיכו את העירייה.

העו"ד החיצוני לכאורה ניצל את הגישה שניתנה לו למחשבי העירייה ושלף חובות שלא נדרשים לתשלום ושלא הוסמך לגבות אותם, פנה לאזרחים בדרישה לתשלום וגבה אותם.

פקידי עיריית ירושלים מסרבים לקבל תשלום, לטענתם אין חוב, נציג העירייה מצהיר כי הפקידים לא רואים חוב.

זוהי ראשית ראיה על עבירה על חוק השיפוט מצד שני השופטים – שפסקו בניגוד לבג"ץ.

לכאורה הפסיקה התקדימית הופכת משפחות עניות לרעבות ובכך תרם לנתוני העוני המזעזעים בישראל תוך כדי שהוא מאשר לעו"ד חיצוני גבייה של להערכתי מעל 5 מיליון שקל שלכאורה יגיעו לכיסים פרטיים.

השופט גדעוני פסק הלכה חדשה מותר לרשות לגבות שכר לימוד מכוח חוק חינוך חינם סעיף 6(ד) – מעתה ניתן לרשויות אור ירוק לגבות שכר לימוד, הרשות תסתמך על פסיקתו שביטלה את בג"ץ.

זה תמונה מפסק הדין בשלום

זה צילום מפסק הדין במחוזי

 

זה מערכון של הגשש "כאילו" –

הערעור נדחה !? יש יסוד לטענה מסוימת !? יש להפחית מהסכום !? (טענת התיישנות!)

אז חלק מהערעור התקבל ? או "כאילו" התקבל ?

עוד בדיחה – השלום פסק כי הוא דן רק בהתיישנות ? ופסק אין התיישנות ובנוסף פסק התביעה הוגשה בשיהוי רב ! בערעור נטען כי טענת שיהוי היא חלק מחוק ההתיישנות משכך על התביעה להדחות משיהוי כפי שנפסק – גדעוני פתר את הבעיה וקבע טענת שיהוי נדחית כי לא הוכח שהתנהגות העירייה מראה על ויתור ? זה בדיחה ?

פקידי העירייה מסרבים לקבל תשלום כי לפי המחשב אין חוב,

יש אישור מגזברות העירייה ותצהיר, ההתנהגות מראה שאין חוב !

ההתנהלות מראה על ויתור "אשכרה" – והשופט בניגוד לעובדות לא רואה בהתנהגות זו כהתנהגות המראה על ויתור – גם מעולם לא נישלח דרישה לתשלום מעיד נציג העירייה !

מה צריך יותר מזה כדי לקבוע כי ההתנהגות מראה על ויתור ? לשופט דוד גדעוני הפתרונים.

אם השופט היה מקבל הערעור הייתה מוגשת ייצוגית נגד העו"ד החיצוני ואו העירייה בדרישה להשיב לאזרחים העניים את כספם שניגבה בניגוד לחוק ולבג"ץ.

הגבייה מתושבי ירושלים החלשים כלכלית קיבלה אישור מבית המשפט המחוזי.

מאמר זה נכתב על דעתי האישית, פה אני מביע ביקורת על כלל המערכות, ניתן להוציא פרטים ממזכירות בית המשפט ע"א 44396-03-19 – אני הייתי הנתבע במשפט זה, מכיוון שאני מוגבל כלכלית לא ביקשתי רשות ערעור לעליון, פסה"ד ניתן בתאריך 26/11/2019.